פסק דין חלקי והחלטה בתיק ת"א 46701-02-10 - פסקדין

1.       זוהי תביעה לתשלום פיצויים בשל הפקעת מקרקעין, על רקע שתי הפקעות שכבר בוצעו ועל רקע העובדה שכל יתרת החלקה שטרם הופקעה מיועדת להרחבת פארק הרצליה (להלן " הפארק") וצפויה להיות מופקעת. בהחלטה מיום 10/2/2011 שניתנה ע"י כב' השופט בנימין ארנון נקבע כי הדיון בתביעה יפוצל כך שבשלב הראשון יידונו ויוכרעו כל השאלות המשפטיות הנוגעות למחלוקת שבין הצדדים על פי כתב התביעה וכתבי ההגנה, ורק לאחר מכן יתברר נושא השווי. עוד יוזכר כי בהחלטה שניתנה בישיבת קדם משפט מיום 11/10/2011 קבע כב' השופט ארנון כי לא יותרו הרחבה או שינוי של חזית המריבה כפי שנקבעו בכתבי הטענות, וכי התביעה אינה תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן " חוק התו"ב").

2.       התובעים הם הבעלים של חלקה 18 בגוש 6523 בהרצליה (להלן " החלקה"), ששטחה המקורי 18,336 מ"ר.

3.       הנתבעת 1 היא חברת נתיבי איילון בע"מ (להלן " נתיבי איילון"), המופקדת (בין היתר) על סלילת כביש מהיר מס' 20 המוכר גם ככביש נתיבי איילון (להלן " הכביש").

4.       הנתבעת 2 היא הוועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה (להלן גם " הוועדה").

5.       הנתבעת 3 היא החברה הלאומית לדרכים בע"מ, אשר באה בנעליה של יחידת הסמך מע"צ של משרד התחבורה ועיסוקה בבניית תשתיות תחבורה לאומיות ( להלן " מע"צ").

תמצית העובדות הצריכות לעניין

6.       עובר לאירועים שיובאו להלן היה יעודה התכנוני של החלקה יעוד חקלאי, אם כי הותרו גם שימושים אחרים ובהם מגורים בתנאים שפורטו בתכנית שחלה על החלקה עובר להתפתחויות המתוארות להלן (הר/253א, פורסמה למתן תוקף ביום 8/6/1961).

7.       ביום 11/11/1998 פורסמה למתן תוקף תכנית הר/1645ב (להלן " התכנית הראשונה") שבמסגרתה שונה יעוד חלק מהחלקה, ששטחו 4,077 מ"ר, מחקלאות לדרך. יתרת החלקה שלאחר ההפקעה הראשונה נותרה, לפי התכנית הראשונה, ביעוד חקלאי. ביום 23/2/2000 פורסמה הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן " פקודת הרכישה") כי הקרקע שיעודה שונה כאמור לעיל במסגרת התכנית הראשונה דרושה לנתבעת 2 ובכוונתה לתפוס בה חזקה. בסמוך לאחר מכן, ביום 17/5/2000, הודיעה נתיבי איילון לתובעים על הפקעת שטח של כ-4,129 מ"ר מהחלקה. בפועל אכן נתפסה חזקה כאמור בשנת 2000, ועל השטח שהופקע נסלל חלק מכביש 20 (בקטע שבין מחלף שבעת הכוכבים לבין כפר-שמריהו). הפקעה זו משנת 2000 תיקרא להלן " ההפקעה הראשונה".

8.       ביום 13/2/2003 פורסמה הודעה על אישור תכנית הר/1941 אשר חלה על כל יתרת החלקה שבעקבות ההפקעה הראשונה ושינתה את יעודה מחקלאי לשצ"פ - פארק ציבורי (להלן " התכנית השניה").

9.       ביום 16/4/2007 פורסם צו לפי הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופתוח), 1943, ולפיו הפקיעה מע"צ 2,462 מ"ר מתוך יתרת החלקה שלאחר ההפקעה הראשונה ואשר יועדה כאמור, כולה, לשצ"פ - פארק ציבורי לפי התכנית השניה. הפקעה זו תכונה להלן " ההפקעה השניה". התכנית שהוראות הצו תאמו אותה - תכנית תשתיות לאומיות 15 (להלן " תת"ל 15") שעניינה בסלילת חלקו המערבי של כביש הרוחב 531 ומסילת השרון וחיבורם למחלפים ולדרכים קיימות- אושרה ביום 18/11/07. הקרקע הכלולה בהפקעה השניה הופקעה, כאמור, למטרת דרך אף שיעודה התכנוני היה שצ"פ, והיא גובלת בקרקע שהופקעה בהפקעה הראשונה. יתרת החלקה שבידי התובעים עומדת, לאחר ההפקעה השניה, על 11,745 מ"ר. ביום 25/6/2007 שלחה הנתבעת 3 לתובעים הודעה כי בכוונתה לתפוס את השטח המופקע בהפקעה השניה ולגדרו. התובעים הגישו הודעת התנגדות להפקעה השניה. בעקבות זאת החלה התכתבות בין ב"כ התובעים לבין ב"כ הנתבעת 3, שבסופה שולמו לתובעים ביום 9/3/2009 פיצויי הפקעה בסך 135,323.37 ש"ח (לאחר ניכוי מס) לכל אחד מיחידי התובעים, כפיצוי שאינו שנוי במחלוקת. פיצוי זה חושב כל בסיס ערך הקרקע לפני ההפקעה כשיעודה הוא שצ"פ. התובעים חולקים על גובה פיצויי ההפקעה השניה. טענותיהם תובאנה במפורט בהמשך, ככל שהן רלבנטיות לשלב הנוכחי של הדיון בתביעה.

10.   בשנת 2001 הגישו התובעים תביעה לפיצויים בשל ירידת ערך שנגרמה על ידי התכנית הראשונה לפי סעיף 197 לחוק התו"ב. ביום 2/2/2006 הוגשה חוות דעת שמאי מכריע בתביעה הנ"ל, עליה הגישו התובעים ערר לוועדת הערר לפי סעיף 198(ה)(4) לחוק התו"ב. בשומה מכרעת שאושרה ביום 26/5/2008 נפסקו לתובעים פיצויים בגין ירידת ערך, כאשר שווי החלקה כולה נקבע לפי שווי של 45$ למ"ר. בחודש דצמבר 2008 קיבלו התובעים את הפיצוי שנפסק בהליך הנ"ל.

11.   בקשר להפקעה הראשונה לא שולמו לתובעים פיצויי הפקעה כלשהם, וביום 16/7/2000 קיבלו הודעה מהנתבעת 1 כי הסיבה לכך היא שחוק התו"ב מתיר להפקיע עד 40% ללא פיצוי, והשטח שהופקע בהפקעה הראשונה קטן מ-40% משטח החלקה כולה.

12.   בעקבות התכנית השניה הגישו התובעים ביום 12/2/2006 תביעה נוספת לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התו"ב. תביעה זו נדחתה על ידי הנתבעת 2 ביום 22/8/2006 בנימוק שלא נגרמה כל ירידת ערך בעקבות התכנית השניה. ביום 27/9/2006 הוגש על ידי התובעים ערר על דחיית התביעה לפי סעיף 197 בעקבות התכנית השניה, אשר עודנו תלוי ועומד.

תמצית טענות הצדדים בסיכומיהם

טענות התובעים

13.   טענתם העיקרית של התובעים היא כי יתרת החלקה שנותרה בידיהם (להלן " יתרת החלקה") הפכה בלתי שמישה ובלתי נגישה, וזאת - לטענתם - כבר מייד לאחר ההפקעה הראשונה, ועל כן מחויבים הנתבעים להפקיע את החלקה בשלמותה תוך תשלום פיצויים.

14.   עוד טוענים הנתבעים כי היות ושווי יתרת החלקה לאחר כל אחת מההפקעות (ובמיוחד לאחר ההפקעה הראשונה) לא הושבח, קמה להם הזכות לקבל פיצויי הפקעה בגין מלוא השטחים שהופקעו מהם ("מהמטר הראשון", כלשונם), מבלי שהרשות תהיה פטורה מתשלום פיצויים בשל הפקעת 25% או 40% מהשטח.

15.   טענה נוספת בפי התובעים היא כי שתי ההפקעות (הראשונה והשניה) הן למעשה הפקעה אחת והוא הדין גם בהפקעה העתידית של יתרת החלקה, ועל כן "המועד קובע" לתשלום הפיצויים בשל שתי ההפקעות (ואף בשל ההפקעה של יתרת החלקה, הפקעה שטרם באה לעולם) הוא ערב ההפקעה הראשונה,  ולכן גם יש לפצותם לפי ערך הקרקע לפי ייעודה התכנוני עובר להפקעה הראשונה. התובעים אף טוענים כי נגרמו להם נזקים כתוצאה מכך שההפקעה נעשתה לשיעורין. לחלופין עותרים התובעים לכך שפיצויי ההפקעה בגין יתרת החלקה בעקבות ההפקעה השניה יחושבו על בסיס שווי היתרה כשצ"פ (כלומר - בעקבות התכנית השניה).